בלי בושה ועם אגו לא קטן
בתעשיית התקשורת יש עיקרון מקובל, לפחות בכל הנוגע לכנסים וסמינרים. עיקרון זה אומר כי כאשר מישהו מקבל את ההזדמנות לדבר בפני קהל, בשום מצב אסור לאותו דובר לנצל את הזמן כדי לקדם את עצמו/מה או את החברה שלו/שלה. אותו דובר נבחר בגלל הציפייה שתהיה לו/לה מידע חשוב להעביר לשאר הקהל ששילם סכום כסף רציני עבור הזכות להאזין לאותם דוברים.
אמנם, תמיד יש ערך יחצ”ני/שיווקי לפעילויות שכאלו. למשל, כל מצגת של PowerPoint יכולה להכיל את מותג החברה של הדובר. אותו דובר יכול לתת דוגמאות לדרך הנכונה לעשות דברים ולהזכיר כי “זה משהו שקרה גם בחברה שלי” וכיוצא בזה. אבל אם הולכים מעבר לכך, הדובר עלול לעמוד בפני חדר ריק בסופו של דבר , או גרוע מכך…
טוב, השבוע היה לי את הכבוד לדבר ב MarcShoret, כנס השיווק הראשון השנתי בירושלים. נושא ההרצאה שלי היה “חתונה שיווקית - חברה וסוכנות עובדים יחדיו”. אני חושב שההרצאה הייתה מעניינת, אבל זו לא הנק’ של פוסט זה.
נכחתי גם בשאר ההרצאות ואחת מהן הועברה בכזו רמה של קידום עצמי, שהרגשתי מחויב לעזוב לאחר 20 דקות. זה היה ממש בושה, בניגוד לשאר ההרצאות בכנס, שהיו די מעניינות.
מי היה הדובר ומה היה נושא ההרצאה איננו חשוב. מה שכן חשוב הוא שבעודי יושב שם ומאזין לפרסומת עצמית זו, חשבתי לעצמי: “וואו, הדרך היחידה שאפשרה לדובר להתנהל כך, היא לחלוטין לא להתייחס לקהל שלו/שלה”.
וזה מעניין, מכיוון שכל תעשיית השיווק מבוססת על אכפתיות כלפי הקהל שלך. אז מדוע שמישהו בתעשייה הזו בכלל יירצה לעבוד עם מציג שכזה?
Digg It | Reddit | De.lic.ious
